בלוג

אם תצאו בדמיון עם זה/זו שהטריפו אתכם, אל מקום בו אתם נינוחים ואפילו מאושרים, כל אחד והתמונה שלו, שצרובה לו בזכרון - פסגת הר מושלג עם כוס קקאו חמה ביד, על סירת מפרש, בבית קפה על גג המלון - בשקיעה, וכו'

אנשים החיים עם הפרעת קשב תמיד מופתעים כששומעים שבאבחון שלהם נמצאה אינטליגנציה גבוהה.

ישנם ילדים רבים שמרגישים שיש להם רעיון גאוני שיכול לשנות את העולם. בפוסט הזה, נבין איך אנחנו נוטלים חלק בעידוד ילד כזה, שיש לו את הגישה המיוחדת הזו ואת המומחיות ליצירת דברים מדהימים. הוא ממציא את המכונה הזמנית הראשונה בעולם, שמאפשרת לאנשים לנסוע בזמן ולהתחבר לתרבויות משונות במהלך ההיסטוריה.

מי ששומע את התכונות הטובות של מנדלות להרפייה ולהעצמה מתחיל להציע לי למי לדעתו זה מתאים: אנשים עם דילמות בחיים, אנשים מחלימים מסרטן, אנשים מבוגרים - לשיפור הזיכרון או להפגת בדידות או אפילו לתירגול מוטוריקה עדינה, לזמן איכות הורה-ילד, לגני ילדים וכמובן הבייבי שלי- להעצמת ילדי קשב וריכוז.

מה קורה כשילד עם קשב וריכוז מקבל השראה כן לצאת מהקווים?

תחושת ההישג בסדנאות האימון באמצעות מנדלות שאני מעבירה למבוגרים, מעלה בי רצון עז להנחיל ולהתאים את השיטה לילדים עם קשיים חברתיים וריכזתי לי כמה מן התועלות שהם יקבלו באמצעות צביעה של מנדלות:

לעיתים, אני נתקלת במהלך הסדנאות שאני מעבירה, באנשים שמשאירים שטחים לבנים, (ומיד אני מסבירה כאן למה זה לא הגיוני). כשאני שואלת למה השאירו מקטעים לבנים, בתוך המנדלה, עונים לי: לא בא לי לצבוע את הלבן.

נורית טל דורות: "אם נתלה ספיראלה בחלל בו אנו נמצאים, היא תתרום להעלאת האנרגיה במרחב. הספיראלה מרכזת אנרגיה. היא מושכת את אנרגיית האורגון (צ'י, פרהנה)."

עולם המנדלות מאפשר מרחב דמיון אינסופי נוסף, לילדים במיוחד, וחדוות הגילוי והיצירה מצהילים תמיד.

בעולם המנדלות גיליתי מעוף חדש ויצירתיות הנובעת מהצביעה עצמה, זאת לאחר שהדגם הגרפי שורטט על הנייר. את החוויה הזו אני מבקשת לשתף איתכם . לצבוע "בקצה הדף" שרבוט שכבר הוכן עבורכם, ולגלות מחדש את עולם היצירה בצבע. כל זאת כתמיכה למחשבה שתפסתם קצה שלה, ואתם רוצים לפתח אותה לכדי רעיון שלם או לפחות לתעד אותה.

כשיצרתי את הדגמים של מחברת נקודת מבט, עלה בזכרוני אותו שטיח אהוב ונמלאתי בגעגועים: לעיטורים הממגנטים, לצורות היפהפיות, לאפשרויות האינסופיות שהוא הציע, לבריחה מהמציאות, לאסתטיקה שלעולם לא נגמרת.

מה קודם למה? אני צובעת את הרגש או שהרגש עולה ומתבהר לי תוך כדי הצביעה?