בלוג

שרית חביב, אמנית רב תחומית, חושפת בפני תלמידיה (וכל מי שעוקב אחריה) את הקרביים – בצילום ובכתיבה.

"ערכת מוטוריקה" מאפשרת לילדים הצלחה כבר בפעם הראשונה ויוצרת אצלם רצף הצלחות והנאה מכך, תוך פיתוח יכולות תקשורת עם מי שמשחק איתם/לידם.

פרוייקט חדשני ובו נשות עסקים עצמאיות מתנדבות כמנטוריות של נשות עסקים עצמאיות כבדות שמיעה - סיפור הצלחה.

חלק מהאנשים חושבים שהילדים צריכים להעסיק את עצמם , ושלהשתעמם זה חשוב. אבל אם השעמום מוביל למצב לא נעים, נדנוד בלתי פוסק ורגשי אשמה – זה סימן שגם לו אין רעיונות. במצב כזה חשוב וכדאי לעודד יצירתיות, יוזמה, חשיבה מקורית.

יש מנדלות שמבטאות את הצ'אקרות, או את הטבע, או קדושה מסוגים שונים – והן מדריכות, מרגיעות ומעבירות מסרים למי שיוצר בהן. והן מרפאות.

צילום הוא מתת. היכולת להבין את נפש האדם ולהביא אותה חשופה לעיני הצופים. לדעת לספר את הסיפור שלפעמים מסתתר מאחורי הסיפור. להביא את החיוך הנוגה שבעיניים לעגל את השפתיים לפליאה לתפוס את הרגע.

הנשים מנותקות מהסביבה הטבעית שלהן, לבושות בשחור, על רקע שחור - מטמיע ומפחית את חשיבות מימדי הגוף וצורתו. כי לא בכך עוסקת התערוכה.

"אני צריכה אומץ כדי המשיך בדרך שבחרתי. אני רוצה לבחור את החברות שלי. לא רוצה להתחבר יותר למקום לא נכון". "אני גם אוהבת את הצבעים בקלף הם שמחים. גם אני רוצה להיות שמחה בחיים שלי. להפסיק לפחד ולהרגיש לבד"

לְכָל אַהֲבָה יֵשׁ תָּג מְחִיר. כַּמָּה תִּרְצִי לְשַׁלֵּם עַל אַהֲבָה? אֵין לְךָ מָה שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת, עָנִיתִי, וְהָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ קְצָת אַהֲבָה עַצְמִית.

נסעתי ליפו עם חברות, לפגוש את גיל פנטו – אספן של אוצרות נוסטלגיים – שמציג אותם ומשתף את הציבור בסיפור שעומד מאחורי כל פריט שהגיע לרשותו.

צופית רוזן, תרפיסטית בפרחים, חקרה את השפעתם ומלמדת את עוצמתם של הפרחים ככלי של ריפוי, איזון והרמוניה חיבור לחיובי, לשמחה, לטבע, לכוחות האישיים ולעוצמה הפנימית, לביטחון לרוגע ולשלווה לאמונה, לרצונות, ולדרך שתיטיב עימך וגם ליצירתיות.

סביבון עץ שעליו אפשר להלביש בכל פעם מנדלה שהילד צובע לבד (או כפרוייקט משפחתי משותף), מתוך 6 המנדלות שהוא יקבל בערכה+צבעי עיפרון. מי מרויח מכך? למה זה חשוב להרויח? למה חשוב שיהיה ערך מוסף לסביבון?