להתמודד עם קשיים או סוגיות בחיים האמיתיים, באמצעות מפגש בהם מול הנייר והצבע.
אני מאפשרת, דרך צביעה של מנדלות, להתמודד עם קשיים או סוגיות בחיים האמיתיים, באמצעות מפגש בהם מול הנייר והצבע.
הנייר סובל הכל, ומאפשר העלאה ועיבוד של תחושות.
לעיתים, אני נתקלת במהלך הסדנאות שאני מעבירה, באנשים שמשאירים שטחים לבנים, (ומיד אני מסבירה כאן למה זה לא הגיוני).
כשאני שואלת למה השאירו מקטעים לבנים, בתוך המנדלה, עונים לי: לא בא לי לצבוע את הלבן.
ואולי השארת מקטעים לבנים קשורים בכלל ליכולת או להרגלים שלנו לסיים משימות?
נכון שלבן הוא צבע לכל דבר, ואפשר להגיש לי מנדלות "צבועות בלבן" אבל מכיוון שההנחייה שלי היא לא לבחור צבעים באופן מודע (אלא להושיט יד ולקחת מה שהיד נוגעת בו) ואז לצבוע מהמרכז כלפי חוץ, ברור לי ממצב הצביעה שהלבן הוא "אי צביעה" ולא צבע לבן אלא תכנון והחלטה להשאיר איזור ריק מצביעה. והשאלה היא: "למה?"
מזמינה אתכם לבדוק עם עצמכם: תצבעו מנדלה ותראו אם יש שם בתת-מודע "לא בא לי" או קושי לסיים את המשימה, וספרו לי מה קרה לכם בתהליך.
איורי המנדלות נלקחו מתוך חוברת "נקודת מבט".
חוה לוי, מנחת סדנאות חשיבה יצירתית באמצעות מנדלות ושיחה.
