מגשימים חלומות? אני תמיד משאירה כמה במגירה
אחד אחד, אני מוציאה אותם מהמגירה, ספונטני וללא תכנון מוקדם.
והפעם – לימודי פוטותרפיה וכתיבה. חיכיתי, חיכיתי, חיכיתי ואיך אומרים? כשהתלמיד מוכן המורה מגיע?
קראתי את הטקסט הזה לגבי הסדנא:
”התבוננות. מורה דרך - רגשות. מערכות. מסע.
קורס המיועד לא-נשים הרוצים לתת לעצמם את המתנה הכי גדולה - מסע של גילוי וגדילה. א-נשים הרוצים לרכוש לעצמם כלים חזקים של הבעה, להתמודדות עם מציאות רגשית, לאיסוף וליצירת מציאות חדשה.
בקורס שמונה מפגשי כתיבה וצילום מרגשים בנושאים המלווים מסענו בעולם, דרך תחנות רגש, אמונות ודפוסים המוטבעים בנו, דרך ההורות שלנו, היכולת שלנו לאהוב, להיעצב, לבקש, לשנות, להיות, דרך הדרך שלנו להיפרד.
אל הקורס נוסף מפגש שמיני חדש, שנולד מתוך התמודדותי בתקופה האחרונה עם הקרויה בעולם המערבי, מחלה - המפגש הרביעי - בריאה."
נרשמתי, בטח שנרשמתי.
והנה, נגלית בפני (ממש כך, כי היא מתקלפת, קליפה אחרי קליפה, גלימה אחרי גלימה) מורה שהיא אישיות כובשת, השראה מובילה את תלמידיה באהבה – מושיטה יד אל תלמידיה, ולהם נותר רק לקפוץ, ולבטוח.
שרית חביב, אמנית רב תחומית, חושפת בפני תלמידיה (וכל מי שעוקב אחריה) את הקרביים – בצילום ובכתיבה. אישיות מאוד צבעונית, משוחררת ומשתחררת. מגשימה לעצמה חלומות, מתפתחת וחווה חוויות בתשוקה מלאה לחיים האלה, כאן ועכשיו.
דיברנו על אהבה. ואני? אני התאהבתי בה.
פתחנו שם את הלב, בהנחייתה, כתבנו ושפכנו את רחשי ליבנו (שאנחנו מודעים אליהם ואלה שבכלל לא) , שיתפנו, התחבקנו והתרגשנו אחד בשביל השני.
רוצים לקרוא משהו שכתבתי אצלה בסדנא?
היא לא ידעה אחרת,
אמרה לי חברה.
תרשמי הכל במחברת,
אמרה לי חברה אחרת.
תוציאי, תפרקי, תבדקי
ואח"כ תהיי הכי.
תדמייני, תחזקי, תחבקי
אמרה לי המטפלת.
תפגשי, תדביקי, תתקני,
אמרה לי מטפלת אחרת.
ואני?
אני מחפשת את הזכרונות הטובים.
מה כן קיבלתי,
מה כן נצרב
מה כן העברתי
הלאה
לבנותי
למשפחתי.
חוה לוי, עוד נקודת מבט.
