בלוג #מנדלה

עולם המנדלות מאפשר מרחב דמיון אינסופי נוסף, לילדים במיוחד, וחדוות הגילוי והיצירה מצהילים תמיד.

בעולם המנדלות גיליתי מעוף חדש ויצירתיות הנובעת מהצביעה עצמה, זאת לאחר שהדגם הגרפי שורטט על הנייר. את החוויה הזו אני מבקשת לשתף איתכם . לצבוע "בקצה הדף" שרבוט שכבר הוכן עבורכם, ולגלות מחדש את עולם היצירה בצבע. כל זאת כתמיכה למחשבה שתפסתם קצה שלה, ואתם רוצים לפתח אותה לכדי רעיון שלם או לפחות לתעד אותה.

כשיצרתי את הדגמים של מחברת נקודת מבט, עלה בזכרוני אותו שטיח אהוב ונמלאתי בגעגועים: לעיטורים הממגנטים, לצורות היפהפיות, לאפשרויות האינסופיות שהוא הציע, לבריחה מהמציאות, לאסתטיקה שלעולם לא נגמרת.

מה קודם למה? אני צובעת את הרגש או שהרגש עולה ומתבהר לי תוך כדי הצביעה?

מנדלה היא יצירה במעגלים. אנו תמיד מתחילים מנקודת המרכז ומשם מתרחבים במעגלים. מהבפנים החוצה. תנועה וחיבור. חיבור ותנועה. כאן נברא הקסם. תנועה רכה ומתפתלת שנכרכת זו בזו, משלימה, חוצה, רכה. מעגל.

באיזה פורמט להוציא עוד מחברת? למי לייעד אותה (הראשונה היתה לכל מי שאוהב לשרבט ומחפש תעסוקה יצירתית לידיים - ללא הבדלי גיל)? עד כמה היא צריכה להיות מהודרת לעונת עממית? מה יהיה עובי הנייר (משפיע על היכולת לצבוע בצבעי אקוורל) ? דפים תלישים או לא? ועוד ועוד.

ואני חושבת ומתלבטת עד כמה המנדלות יהיו מורכבות או פשוטות, כי אני מאמינה בפישוט ובפשטות וגם מכוונת לילדים שתחושת ההישג שהמנדלות שלי מקנות להם היא חשובה

הציור מביא פתרון הרמוני, ומעניק סיפוק אצל המצייר. תמיד מחובר להרמוניה שבטבע. פתרון הרמוני מרפא את הבעיה. הפתרון נותן למצייר סיפוק, שמחה, השראה, זרימה, שלווה ותחושת אושר.

אני מתחילה להנחות קבוצות, בזום, של הקשבה, התבוננות והבעה תוך כדי צביעה מדיטטיבית של מנדלות. התקדמות תוך כדי תנועה, למצוא את הכח שבך.

להיות, נוכחת, שלמה - כך הוצאתי את עצמי תוך חצי יום ממצב רוח לא משהו, בלשון המעטה.

יש מנדלות שמבטאות את הצ'אקרות, או את הטבע, או קדושה מסוגים שונים – והן מדריכות, מרגיעות ומעבירות מסרים למי שיוצר בהן. והן מרפאות.

סביבון עץ שעליו אפשר להלביש בכל פעם מנדלה שהילד צובע לבד (או כפרוייקט משפחתי משותף), מתוך 6 המנדלות שהוא יקבל בערכה+צבעי עיפרון. מי מרויח מכך? למה זה חשוב להרויח? למה חשוב שיהיה ערך מוסף לסביבון?