כשאני רואה בובת בד
לאהבה לבובות בד אין גיל
כשאני רואה בובה, עשוייה מבד, אני מושיטה יד למשש אותה. אינסטינקט שכזה.
בגלל שהיא רכה ונעימה? גם. וגם.... בזכות הנוסטלגיה שהיא מעוררת בי.
בחופשת הלידה הראשונה שלי, חיפשתי תעסוקה (אני בהלם – היו לי זמן וכח עודפים בחופשת הלידה?) והראש עסוק בתינוקת – אז מה יותר מתאים מתפירת בובות לתינוקת?
את שמלות ההריון תפרתי בעצמי בחוג במתנ"ס. שם נחשפתי לגזרות שסיפק המגזין "בורדה" ולהם היו גם גליונות של גזרות של בובות (אני זוכרת רק בעלי חיים) ואני התלהבתי.
התכנון, בחירת הבדים, תוספות הפרווה (צמר) – מלהיבים. והתוצאה, כשאת מכינה בעצמך, גאווה גדולה!
עד היום זכור לי סוס צהוב מקסים, שאפילו החזיק מעמד וכל בנותיי שיחקו בו. חבל לי מאוד שאין לי תמונה שלו. חשבתם פעם על לצלם את הילדים שלכם עם הצעצועים האהובים עליהם, כדי שתהיה להם מזכרת?
לימים, כשהתחלתי להיות פעילה במגזר השלישי, פגשתי בעמותות שמייצרות תעסוקה לחברי העמותה, והתוצר הסופי הוא בובות לבד יפהפיות. כמובן שהמתנות שהתחלתי לרכוש ולחלק, לימי הולדת ובעיקר ליולדות טריות, היו בובות שתפרו הסבתות מהעמותות, באהבה וביצירתיות.
למה חשובה היצירתיות? הרי הבובה רכה ונעימה, וזה אמור להספיק.
אז זהו, שלא. ככל שרמת ההפשטה של הבובה יותר גבוהה, ומאפשרת לילד שמשחק בה, דמיון אינסופי – אני מתלהבת יותר. וגם משחקי הצבעים משמשים תפקיד חשוב ברמת ההפשטה.
לכן, אין דבר ששימח אותי יותר מאשר לפגוש לירון שבס, אמנית בובות, שיצאה מהקווים ו"תופרת" בובות מקוריות, דמיוניות, צבעוניות ומעלות חיוך.
לשאלתי, "למה את עושה את מה שאת עושה? " היא עונה:
"כי אני אוהבת צבע ורוצה להכניס אותו גם ללב של הלקוחות שלי, כי חשוב לי שלאנשים יהיה שמח בלב, כי אני רוצה שילדים יגדלו בסביבה שהיא גם פרקטית אבל גם מעוצבת, כי אני זוכרת כמה אהבתי בילדותי את הבובה קיופתי ואת הבוב אמיר שליוו אותי מגיל צעיר מאד ועד היום, כי יש לי בבית שמיכת תינוק שהורי קיבלו במתנה לפני 33 שנה ששימשה אותי ואת אחותי אבל גם את ילדי פשוט בשל העובדה שהיא נעשתה בעבודת יד באופן איכותי ועיצובי שהחזיק מעמד כל השנים האלה.
אני מאמינה שגם היום ילדים יכולים להתחבר לדמות של בובה, להתאהב בה, ולחבק אותה במשך שנים. אני מאמינה שאפשר וכדאי לתת מתנות שעשויות בעבודת יד, מתנות עם ערך, שיחזיקו שנים ויהוו את נוף הילדות של מקבל המתנה, אני מאמינה במוצרים שמחזיקים לאורך שנים וכביסות ולא נזרקים לפח אחרי שעתיים.
יש להם שמות, יש להן אופי ויש להן אפילו תעודת זהות (כן, כן, כמו של גדולים)".
ולשאלה :"איך נוצרת בובה חדשה" עונה לירון שהיא רואה את הבובות בדמיון, בדו-מימד והאתגר הוא להפוך אותה לתלת-מימד. ולפעמים, הכל מתחיל מפרט כלשהו, צורך שהיא נחשפת אליו כשהיא עם הילדים שלה – כגון בובה שאפשר לרכוס, לפשוט ממנה את הבגדים. ואכן הילדים הפרטיים שלה הם גם הנסיינים של כל בובה חדשה.
לירון מספרת לעצמה סיפור סביב הבובה ולאט לאט הבובה מקבלת אישיות וכך הן מקבלות שם, ות.ז.
כדי שהן תהינה חמודות, לירון משחקת עם הפרופורציות של אברי הגוף.
ומה עם דור העתיד של המשפחה שלי, האם זה מדבק? מסתבר שכן. הבת הבכורה התחילה חבב בובות לבד ולתפור כאלה, ובהשראתה גם הנכדה שלי
מדמיינת ותופרת.
מי אתם מכירים, שתופר ויוצר בובות בד? שיש לו אוסף של בובות בד?
תפרתם או תופרים היום לפי בורדה? אשמח לנקודת המבט שלכם.
את לירון תוכלו למצוא באתר שלה http://happyli.co.il/
חוה לוי.
