כשיצרתי את הדגמים של מחברת נקודת מבט, עלה בזכרוני אותו שטיח אהוב ונמלאתי בגעגועים: לעיטורים הממגנטים, לצורות היפהפיות, לאפשרויות האינסופיות שהוא הציע, לבריחה מהמציאות, לאסתטיקה שלעולם לא נגמרת.
מה קודם למה? אני צובעת את הרגש או שהרגש עולה ומתבהר לי תוך כדי הצביעה?