תרמתי במשרד, מכירים את זה?

איך מחליטים למי לתרום?

איך מאמינים שהכסף ינוצל למטרה טובה?

איך מסננים את עודף הביקושים מצד מתרימים?

הקריטריונים שחשובים, לדעתי, הם:

הזדהות עם המטרה

קשר אישי לנושא/למתרים

ותק העמותה

החלטה עקרונית על תקציב

השוואה של הסכום שנפרדים ממנו לסכום שעולה לנו הנאה יומיומית כמו ארוחה במסעדה, סרט לכל המשפחה.

ולאחרונה יש טרנד חדש – אנשים פרטיים, יזמים קהילתיים, מבקשים מימון לפרוייקט, באמצעות "גיוס מימון המון". כלומר, כל אחד תורם כפי יכולתו, והביחד הזה מצטבר לסכום משמעותי שניתן לייצר באמצעותו שינוי.

לא סתם התלבטתי אם לקרוא לפוסט הזה " לתת חכה ולא דגים". כי הפרוייקט שאני מחוברת אליו ורוצה לספר לכם עליו, הוא כזה.

ואני מצטטת לכם במדוייק את המסרים של הפרוייקט: 

”תאטרון "בובינה" הנו פלטפורמה חברתית יחידה מסוגה בארץ, המפעילה תאטרון בובות באמצעות נערות וצעירות בסיכון.

בובינה מאפשרת לנערות ללמוד מקצוע  כמפעילות תאטרון בובות, לרכוש ידע בחינוך לשוויון מגדרי, מיומנויות לעצמאות כלכלית, לקבל שכר עבור עבודתן ולעבור חוויה של הצלחה.

תאטרון בובינה לקח על עצמו להעלות הצגות שעוסקות בחינוך לשוויון מגדרי. ולהשפיע על חינוך הדור הצעיר ועל העלאת המודעות ושינוי תפיסות  וסטראוטיפים מגדריים.

הנערות והצעירות המשתתפות בתאטרון בובינה.,הינן נערות בגילאי 15-18 מטופלות ומתגוררות בפנימיית "בית רות" בעפולה, וצעירות בגילאי 15-22 מטופלות במסגרת "בתים חמים", מסגרות הנתמכות ע"י מחלקת הרווחה בעפולה.

בחרנו להגיע לפריפריה ולתת הזדמנות לנערות וצעירות שמצבן החברתי והכלכלי אינו מאפשר להן לקבל הזדמנות שווה, להגשים חלום להיות שחקניות ובובנאיות, לעמוד על הבמה ולהפוך לחלק מצוות תאטרון בובינה".

בתמונה: מעיין צמרת, הבובנאית של בובינה, וסימה החתולה.

כל כך מרגש וכל כך מניע לפעולה, ועם זאת, מנהלי הפרוייקט, בחרו להציע לכם, התורמים, מתנות עם ערך ובעצם מלבד תרומת סכום כלשהו, שאתם בוחרים, כתרומה, אתם יכולים לבחור ולרכוש שם לעצמכם מתנה, שנתרמה להם. יש פה מעגל תרומה מרגש, שמראה שהחברה שלנו היא אמפתית, חושבת על הזולת ומאפשרת.

את הקמפיין תוכלו למצוא ולהשתתף בו, כאן:

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=25493

אני כבר תרמתי, עכשיו תורכם.

תודה לחברתי שרון גרוס שהיא חלק מהיזמות והפעילות בפרוייקט, על שחשפת אותי לכך.

חוה לוי, עוד נקודת מבט.