29 Aug
29Aug

כמי שיוצרת דגמים של מנדלות שייצבעו על ידי אחרים, מעניין אותי מה התפישה שלך לגבי "מתי צובעים מנדלה?", או- האם כשמתחילים חייבים לסיים?

אני צובעת כחלק מהפנאי שלי, כששואלת את עצמי:"מה בא לי?".

אני יודעת שהצביעה מרגיעה אותי ומאפשרת לי בהירות כשיש לי דילמה אפילו אם לא סיימתי את הצביעה.

בתקופה זו של כאב ועצב מתמשכים, המנדלה גם מרפאת.

שאלתי מי מהרוכשות של חוברות המנדלות שלי או משתתפות הסדנאות שלי, מוצאת מפלט במנדלות.

קיבלתי תשובה מאת אילנה ישראלי:

הודות לחוה והסדנא שהיא מעבירה בצביעת מנדלות שזו סדנא שלא רק מדריכה איך לצבוע, אלא זו סדנא שעוסקת גם בשאלות נפש ועוזרת לנו למצוא מזור לכאב שלנו, ובכן בזכותה מצאתי לי דרך להתמודד ולהתרומם מהרצפה במיוחד בימים אלה כאשר הכל בוער, אני לוקחת מנדלה ומתחילה לצבוע, בוחרת צבעים שמחים ולא קודרים, ואט אט מתפשט בגופי רוגע שאני לא מכירה בחיי היום יום שלי. ההרגשה נפלאה במיוחד כשהדכדוך מתפוגג לאיטו, והאמת קשה לי להפסיק לצבוע את המנדלה כי התחושה היא נפלאה . וחבל לי לוותר על הרגשה כזו.

רוצה לציין גם דרך אחר לפוגג הדכדוך שלי, אני בוחרת לי בגדים שמחים וצבעוניים  וגם זו אפשרות להרגשה יותר טובה שלי. כי הלבוש השמח מעביר לנפש את השמחה שלנו.

אז הנה, זכיתי גם אני לסיפוק כשקראתי את דבריה של אילנה ישראלי, יועצת אופנה ותדמית ואם תרצי לעקוב אחריה באינסטגרם ולקבל השראה על סטיילינג בכלל ואיך מה שאת לובשת יעלה לך את מצב הרוח היכנסי ועיקבי https://www.instagram.com/ilanaisraely.styling/


האם את מוצאת נחמה בצביעה או באמנות אחרת? אשמח לדעת, כיתבי לי פה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.