לצבוע את העצב

למה אני מתכוונת כאשר אני ממליצה לצבוע את העצב?

 הדבר הנכון לעשות הוא להסכים להרגיש את חוסר האונים, הפחד, הבהלה, הבלבול, העצב, העייפות ולאלה שמרגישים שהם לא יכולים כרגע לפעול או לעשות יותר מזה (במצב של מלחמה, של אבל לאומי ושל שכול) להבין שזה חלק מהתגובות האוטומטיות של מערכת העצבים שלנו כשהיא חווה איום או סכנה. אין לנו שליטה על זה, זו מערכת שעובדת אוטומטית והמטרה שלה היא פשוט לשמור עלינו.

עצירה יזומה לנשימה, כתיבה, ציור, תנועה- כל אחד מה שנגיש לו ומתחבר אליו. וכן, זה דורש את ההסכמה לקום ולעשות את זה ולעבור את כל החלקים בתוכנו שמתנגדים לזה. תעשו את זה, אפילו 10 דק בכל יום ותראו כי טוב. 

חשוב להיות בחמלה כלפי עצמכם.

מביאה בפניכם מאמר מעניין שפורסם במגזין מהות החיים הדן בתעלומת המוזיקה העצובה - מדוע צלילים נוגים עוזרים דווקא לעודד אותנו במצב רוח ירוד, והנה קטע ממנו:

• מוזיקה עצובה, עושה רושם, משמשת כצינור שדרכו אנו עוברים בשעת משבר ויוצאים מעודדים יותר. בתוך הצינור אנו יכולים לעבור חוויה חושית, רגשית, חברתית ואפילו רוחנית. אבל תהא הכניסה אשר תהא, מוצא אחד לצינור – מוזיקה עצובה מפחיתה את הווליום של הרגשות השליליים ומשאירה אותנו רגועים ואופטימיים יותר.

כשאני חשה בעצב, אני ניגשת אל המנדלה עם צבע שחור, גולשת לאפור, אם אני בחמלה כלפי עצמי, ובסוף הצביעה - השטחים הלבנים לקופצים מתוך היצירה הם הביטוי בשבילי להשלמה עם רגעי אושר ושמחה, קטנים ככל שיהיו- אני נזכרת בהם ומעבירה אותם לקידמת המחשבות שלי.

רוצה לקבל ממני מנדלה כדי לצבוע אותה? אפשר לכתוב לי ולקבל במייל מנדלה להדפסה אצלך havalevyteva@gmail.com או לרכוש לעצמך חוברת לצביעה- כאן בחנות  

באהבה, חוה לוי, מנדליסטית.