האם צביעה בטושים יכולה להיות כלי טיפולי?

כשקראתי את המאמר של טלי קוץ שמיר אודות צביעה בטושים, הבנתי שעלי לשנות את הגישה שלי כלפיהם.

מביאה לכם תקציר של המאמר שלה:

על הטושים – מבט חדש אל חומר מוכר

   הטושים ( השם נגזר מהמילה Tusche בגרמנית, שמשמעותה דיו,) הקרויים גם בפי רבים מרקרים או לורדים, ובעברית עטי לבד או מצבעים, מוכרים בכל סטודיו לטיפול באמנות, ובכל זאת לרוב אינם מושכים את תשומת הלב שלנו ושל המטופלים. הם נתפסים פעמים רבות כחומר פשוט, ילדותי ונראים כמוגבלים ביכולת ההבעה שלהם. למעשה הם כלי חדש הנושא בתוכו חומר עתיק (דיו.) כמעט ולא נכתב דבר על השימוש בטושים כאמצעי אמנותי ובתוך טיפול בפרט. גלקין ואורבך(1997) כותבות כי תכונתם העיקרית של הטושים היא שניתן להגיע איתם לתוצאה נאה ללא הרבה מאמץ. עוד הן מציינות כי הטושים מזמינים עבודה נקיה, קישוטית ואסתטית, וכי בעבודה עימם יש קצביות רבה, ש"יכולה לתקשר עם אנשים שטכסיות ומקצביות עוזרות להם להתארגן, או מבטאת ומשרתת מצב פרסברטיבי." בהמשך הן מונות גם מגבלות שיש לשימוש בטושים, ומציינות בין היתר את העבודה השטוחה לעתים, והלא מעורבת שיש בה מעט השקעה ומעורבות רגשית ואינטלקטואלית. (אורבך וגלקין , רוח החומר, ,1997 כרך ג' , עמ' 494-495 .) בשנים האחרונות נראים יותר אמנים המשתמשים בטושים כמדיה ליצירה אמנותית, ויש יותר סדנאות המלמדות ציור בטושים. 

לפני כמה שנים, באופן מקרי למדי , וכחלק מחזרה שלי לעולם היצירה, השתתפתי בסדנה כזו עם האמנית הילה שפיצר, הסדנא פתחה לי דלת להכרות אחרת עם הטושים, ומאז אני יוצרת בטושים וחוקרת את השימוש בהם דרך הציור עימם. הידע שהצטבר בתוכי משליך גם ההבנה שיש לי כמטפלת באמנות על האפשרויות הרגשיות הטמונות בעבודה עימם, ועל האופן שבו אני מגישה את הטושים בחדר הטיפול. טענתי היא כי לטושים יש איכויות נוספות ומגוונות יותר מעבר למה שנהוג לחשוב, וכי בתוך הטיפול ניתן להרחיב את ההתנסות בטושים עם מטופלים שזוהי בחירתם. התנסות חדשה עם החומר המוכר לכאורה, והמוגבל כביכול, יכולה לאפשר וורסטיליות וטווח שלם שנע משימוש קווי ומאורגן, לעבודה כתמית. מעבודה מאורגנת וחזרתית לעבודה משוחררת ומשחקית. מעבודה שטוחה וחד ממדית לעבודה רב שכבתית. 

בהתנסויותיי גיליתי כי ישנם סוגי טושים רבים, שלהם תכונות ואיכויות שונות ומגוונות. השוני קשור הן לצורה של ראש הטוש- אותו חלק ספוגי חיצוני של הטוש, שאיתו מציירים ( עבה או דק, עגול או שטוח, מכחול) , והן לסוג הנוזל שהוא מכיל ( דיו על בסיס מים או על על בסיס אלכוהול, צבע אקרילי.) 

כך למשל טושים בעלי ראש עגול מזמינים עבודה קווית בעיקר, ואילו טושים בעלי ראש שטוח מאפשרים יותר עבודה בכתמים, טוש בעל ראש מכחול מאפשר מעבר בין שתי צורות העבודה. טושים עגולים על בסיס מים מייצרים בדרך כלל מעברים חדים מצבע לצבע, ואילו טושים איכותיים על בסיס אלכוהול מאפשרים גם מעברים רכים יותר. 

שילוב בין טושים מסוגים שונים בעבודה אחת, יכול לאפשר גיוון ועניין. 

העבודה בטושים אינה מצריכה היערכות מיוחדת והכנה רבה, היא מצריכה מצע עבה, שלו יכולת ספיגה מספיקה ( רצוי נייר חלק ולבן בעובי 240 גר לפחות) המונח על משטח קשה. המצע עצמו יכול להיות קטן, ורצוי להתחיל את ההתנסות עם מצע קטן, על מנת לאפשר ביטחון בשלב הראשון . ליד נייר העבודה כדאי להניח דף עבה נוסף לניסיונות. הטושים יכולים להיות מוגשים במכלים שטוחים או עומדים, וממוינים במכלים לפי סוג או לפי גוונים (כמו אצלי, בתמונה המצורפת למעלה.) הבחירה באופן הגשה כזה או אחר, צריכה להיבדק על ידי המטפלת בהתאם לעיקרון שכותבת עליו נונה אורבך "ההגשה היא ההנחיה." עקרון לפיו בסטודיו כל החומרים מוכלים לאחר מחשבה החלטה ובחירה שאינה רק טכנית ( אורבך,.2019 סטודיו טוב דיו.) ניתן גם לשלב ולהגיש מכלים עומדים ולצידם מיכל שטוח שבו ניתן להניח את הטושים ה"נבחרים" לעבודה. 

העבודה בטושים המצריכה האטה (בחירת הטוש, פתיחת מכסה, ציור, סגירה,) המזמינה תשומת לב לפרטים הקטנים, מתאימה למצבים בהם יש צורך באיסוף, התארגנות, מיקוד והרגעה, לתחושתי פעמים רבות מתלווה לעבודה מסוג זה הלך רוח מדיטטיבי ממש. 

במקרים אחרים הצעה מגוונת של עבודה עם טושים, כמו לדוגמא : הצעה לשרבוט על הדף ומילוי החללים בדרכים מגוונות ככל האפשר, או יצירת כתמים גדולים, ועליהם שכבות של כתמים נוספים, קוים וסימנים שהולכים וקטנים, יכולה דווקא לאפשר שחרור, משחקיות, גמישות והרחבה, כל זאת בתוך סביבה מחזיקה ושמורה. לטושים פיגמנטים חזקים שאינם דוהים כמעט עם הזמן. 

הרוויה הגבוהה של הטושים מייצרת תחושה חזקה של בולטות וניגודיות , תכונה זו מאפשרת ביטוי בעל עוצמה גבוהה של רגש. הטוש מחזיק בתוכו פנימה, בד או חומר דומה הספוג בדיו, ממש בדומה לחומר הרגשי המוחזק בתוכנו, לחיצה חזקה או ממושכת של הטוש אל הדף, תייצר כתמים רטובים ומפושטים שעשויים אף לפורר את פני הדף. נגיעה קלה , עדינה או מהירה עם הטוש תייצר כתם מבוקר ותאפשר התייבשות מהירה שלו. בטווח שבין השניים משתרע מרחב שלם של אפשרויות לשחרור הצבע ולעוצמת המגע, הזדמנויות לחקור דרכן נושאים של וויסות ושליטה. 

אורבך וגלקין מגישות מגוון של הצעות למפגש ראשוני עם הטושים, הכוללות התנסות בסוגי קו שונים, מילוי שטחים בדרכים מגוונות, עבודה המורכבת מאזורים עמוסים מאד ואחרים פתוחים ומרווחים ועוד. לטושים יש גם מגבלות, גווני הטוש נתונים ומוגבלים מראש ואינם ניתנים לערבוב ממש, מגבלה זו מצריכה יצירתיות. השקיפות המאפיינת את הטושים, מאפשרת עבודה של שכבות, והיווצרות של גוונים חדשים, בדומה לעבודה עם צבעי מים. התנסות בטיפול של חיפוש אחר גוונים חדשים בדרך זו יכולה לייצר סקרנות, גילויים חדשים והפתעה. 

מגבלה אחרת בעבודה עם טושים קשורה בקושי לתקן ובהעדר אפשרות למחוק. הסימן שנוצר על הדף, אינו יכול להיעלם, ניתן לטשטשו מעט עם טושים לבנים המיועדים לכך, אך לא להעלים. מגבלה זו יכולה לעורר תסכול, בעיקר מול הרצון לייצר הצלחה ושלמות. בדיאלוג המתנהל במקרים כאלה מול המטופל, לצד מתן מקום לצער ולאכזבה על קיומה של המגבלה, אני מציעה את הטעות כהזדמנות ליצור ממנה דבר חדש. בדיאלוג המתהווה מול הטושים המגבלה יכולה להפוך להזדמנות, המחסום לפתח, והטעות להתחלה חדשה.

כתבה: טליה קוץ שמיר מטפלת באמנות M.A ויוצרת. .