איך שרבוט מכין ילד לכתה א'?
איך שרבוט מכין ילד לכתה א"? אני שוב מצטטת מספרה של מיכל בוגין פינברג – "נא לא להפריע, אני מצייר"( שכבר כתבתי עליו כאן בעבר:
" עבור הילד, הציור והשרבוט מאפשרים דרכי ביטוי חופשיות, המעניקות אומץ ובטחון, ואת היכולת לסמוך על עצמו ולבנות זהות עצמאית. איך עושים את זה? "תקשיבו" לציור בלי ציפייה וכן בהנאה רבה ממה שהילד מביא. כשאתם תיהנו מהיצירה שלו, הוא יחווה הצלחה וימשיך להנות מיצירה חופשית מכללים נוקשים, מביקורת ומציפייה לתוצאה ספציפית. כל הבעת אישור והתפעלות אותנטית מהיצירות של הילד תעודד אותו להיות בעל חשיבה עצמאית ומקורית בהמשך. הילד יחווה את המבט המקבל והמתפעל, הלא שיפוטי, כהשתקפות של תמיכה, הערכה והתפעלות ממנו ומיצירתו".
אז באילו מילות עידוד נשתמש? זו ההזדמנות להכין מאגר מילים טובות שאינן שיפוטיות ומאפשרות מגוון של תגובות ליצירות של ילדכם כגון: אני מרגישה שמחה כשאני מתסכלת ביצירה שלך. אפשר גם להחזיר אליו שאלה: מה אתה מרגיש כשאתה מצייר? או: הציור הזה מאוד מעניין, אני רואה בו פיל מרחף בשמיים, מה אתה רואה?
כאשר אתם נמצאים עם הילד בזמן שהוא משרבט, תעקבו אחר הניצול שלו את מימדי הדף- האם הוא ממלא את כולו. האם מצייר רק בצד אחד- באופן קבוע וכו'. אם לאורך זמן סביר, אין התפתחות בשימוש שלו במרחב שמאפשר לו הדף, אתם מוזמנים לשרבט לידו כדי שילמד מתוך צפייה בכם.
למשל:
אם ילדכם מבקש מכם להראות לו איך לצייר / לשרטט - אפשר להראות לו בקווים ברורים כדי שיוכל לחקותם. קווי גריד או משבצות של נייר ממחברת חשבון יכולים לעזור לו להבין קנה מידה, שמירה על קו ישר, כיוון של אלכסונים, יצירת עיגול או אליפסה, משולשים ועוד.
והעיקר, הימנעו מלהשתמש המילים כגון: לא נכון, תדייק, אל תצא מהקווים, וחישבו על כך שכל הצלחה ומילה טובה בונים ילד שמנסה, מתנסה ולומד בהנאה.
חוה לוי, עוד נקודת מבט.
