מחברת מנדלות לשירבוט וצביעה

איך אפשר לחזק את מערכת החיסון הכל כך חשובה באמצעות מחשבות?

הסליחה יכולה להתאפשר דרך המפגש עם התודעה שאינה סולחת, דרך מעברים במסדרונות הכעס כל אחד על פי הקצב שלו- ורק אז אולי ניתן יהיה לשחרר את האנרגיה של הפוגע מתוכנו בתהליך ספירלי (תהליך שיש בו עליות וירידות).

עצירה יזומה לנשימה, כתיבה, ציור, תנועה- כל אחד מה שנגיש לו ומתחבר אליו. וכן, זה דורש את ההסכמה לקום ולעשות את זה ולעבור את כל החלקים בתוכנו שמתנגדים לזה. תעשו את זה, אפילו 10 דק בכל יום ותראו כי טוב.

הצביעה מרגיעה אותי ומאפשרת לי בהירות כשיש לי דילמה אפילו אם לא סיימתי את הצביעה.

צביעת מנדלות היא פעילות מרגיעה ומדיטטיבית, וצבעי מים יכולים להוסיף לה עוד רובד של רוגע ויצירתיות.

כל מפגש אני מתכוננת ובוחנת איפה אני ביחס לנושא/דילמה שאני מתכננת להעלות בפניהן. תוך כדי כך שאני מתכוננת אני מגלה ומבינה דברים על עצמי - כך אני מבינה שאם עוצרים רגע, מהרהרים על ההתנהגות שלנו ומשנים קצת, השינוי יגיע, גם אם לפעמים נדרש לחזור על אותו נושא, מזוית אחרת.

האגודל הנוגד הוא אחד ההישגים המרשימים ביותר באבולוציה האנושית אולם בחברה המערבית המודרנית מחסור בתנועה, המעבר להקלדה על מחשב ובטלפון הנייד – המסלולים העיצביים המובילים לתנועה זו, מתנוונים.

הטושים מזמינים עבודה נקיה, קישוטית ואסתטית, ובעבודה עימם יש קצביות רבה, שיכולה לתקשר עם אנשים שטכסיות ומקצביות עוזרות להם להתארגן, או מבטאת ומשרתת מצב פרסברטיבי

דאגה שהיא חשש לשלום האחר, לקיחת אחריות יתר כלפי האחר, מחשבות טורדניות ואי ודאות. בהבנה שמצב מתמשך של דאגנות יתר כלפי הקרובים לנו, נחלש החוסן הנפשי שלנו ואנחנו יכולות להגיע למצב של תשישות ולסבול מסימפטומים גופניים.

אנחנו ממשיכות למפגשים נוספים ומקלפות אמונות מגבילות, ומעצימות תכונות חוזק שלנו. וכל הזמן עוברות שינוי - שינוי תפישתי, שינוי תודעתי. איך אני מחברת אותן אל עצמן, האותנטי ולא אל מה שהן רגילות להציג כחזות המושלמת כלפי חוץ?

אם תצאו בדמיון עם זה/זו שהטריפו אתכם, אל מקום בו אתם נינוחים ואפילו מאושרים, כל אחד והתמונה שלו, שצרובה לו בזכרון - פסגת הר מושלג עם כוס קקאו חמה ביד, על סירת מפרש, בבית קפה על גג המלון - בשקיעה, וכו'

אנשים החיים עם הפרעת קשב תמיד מופתעים כששומעים שבאבחון שלהם נמצאה אינטליגנציה גבוהה.